תופעת הלשון הקשורה או לשון עגונה הינה תופעה נפוצה מאד.
בשנים האחרונות יש עלייה גדולה במודעות לתופעה ולרוב התופעה מתגלית מייד לאחר הלידה. המודעות גברה במיוחד עם התפתחות המקצוע "יועצות הנקה" שהן מעלות את המודעות לבעיה ע"י ייעוץ שהן מעניקות לנשים המנסות להניק ומתקשות בכך.
לרוב הגילוי הראשוני מתבטא בקושי בהנקה, וחוסר יכולת של התינוק להחזיק את הפטמה. כתוצאה מקושי זה התינוק משתמש בחניכיים כדי להחזיק את הפטמה ואז הוא פוצע את האם ומכאיב לה וההנקה הופכת לסבל רב עם פציעה של הפטמה וצורך בטיפולים שונים שלבסוף יביאו להפסקת ההנקה ולאכזבה גדולה.
בגילאים מאוחרים יותר התופעה תתגלה עקב קושי הדיבור ובעיקר בהגייה של מילים עם האות "ל" או "ג". אלה אותיות הדורשות את הרמת הלשון כלפי החיך העליון ועקב התופעה הילד אינו יכול לבצע את זה ומופיע קושי בהגייה.
אז על מה מדובר?
לשון קשורה נובעת כתוצאה מווילון דק שמעגן את הלשון לחייך התחתון ומונע מהלשון לעלות כלפי מעלה או לצאת החוצה מהפה למרחק סביר. זוהי תופעה מולדת ואינה גנטית אך יש נטייה משפחתית לכך. הרקמה הזאת אינה מכילה כמעט כלי דם ולא עצבוב ולכן ניתן בקלות לשחרר אותה.
אז מה עושים?
כאשר יש אבחנה של לשון קשורה בגיל צעיר עם קשיי הנקה יש לבדוק את התינוק/ת. לא כל קושי בהנקה נובע בהכרח מלשון קשורה ויש בעיות אחרות שיכולות לגרום לקשיי הנקה שאותן יכולות לפתור יועצות הנקה.
לאחר בדיקה במרפאה, ובמידה ואכן יש לשון קשורה מבוצע שחרור של עצר הלשון במרפאה בפעולה שאורכת שניות מעטות בעזרת אלחוש מקומי קל ביותר. הפעולה אינה מכאיבה , פותרת את הבעיה מיידית, והתינוק/ת יכולים לאכול מיידית לאחר הפעולה. אין כמעט דימום ואם יש הוא מפסיק תוך דקות מעטות. אין צורך במתן משככי כאבים לאחר הפעולה ואין צורך בכל טיפול נוסף.
במידה ויש לשון קשורה בגיל מבוגר יותר כאשר לילד/ה יש פה מלא שיניים הפעולה נעשית בחדר ניתוח עם טשטוש כדי למנוע טראומה מהילד וכן לשמור על הידיים של הרופא שלא יקבלו נשיכה . גם אז זוהי אותה פעולה וההתאוששות מהירה לאחר ההרדמה.
לסיכום:
לשון קשורה הינה תופעה נפוצה. בכל חשד יש להגיע לבדיקה ע"י מומחה בכירורגיית ילדים שיבדוק ויחליט אם אכן יש הצדקה לביצוע הפעולה. במידה ואכן יש הצדקה לפעולה ניתן לבצע אותה בקלות ובמהירות במרפאה ללא כאב ובאווירה רגועה ונינוחה.
