פודקאסט ״שלמות״ – ילדים על קוצים – אסף מור

תמיד הזהרתם את הילדים מחפצים חדים – אז איך תגרמו להם להתיידד עם המחטים הסיניות? כך נכון לאבחן ולטפל בילדים שלכם באמצעות הרפואה הסינית.

פודקאסט ״שלמות״ מאת תאגיד השידור ״כאן״, בהשתתפות אסף מור.

להאזנה:

י

ש: ילדים באמת חולים יותר ממבוגרים…?

ת: לא הייתי אומר שילדים חולים יותר ממבוגרים, הם פשוט חולים מסיבות אחרות. אפשר להגיד שאצלם זה ממש צורך  של הגוף. לפעמיים הם פשוט נחלשים ועוצרים את תהליך הגדילה שלהם. אז הם צריכים לחזק את עצמם ואת מערכת החיסון שלהם. זוהי בעצם תקופה של למידה שבה הם מעצבים את הבריאות שלהם.

ילד שחולה מדי פעם הוא ילד בריא. ילד שחולה כל הזמן הוא לא בריא…

ש: למה צריך בכלל ברפואה סינית תחום נפרד לרפואת ילדים?

ת: קודם כל ילדים הם לא מבוגרים קטנים כמו שמקובל לחשוב. המערכות שלהם נמצאות בתהליך גדילה , למידה וצמיחה מאוד מואץ  ולכן הם מפעילים את המערכות שלהם בצורה קצת אחרת. לעומת זאת מבוגרים לא משתנים הרבה ומרגע השיא שלהם הם מתחילים לאט לאט לדעוך.

ילד נולד במשקל ממוצע של נניח 3 קילו ואחרי שלושה חודשים הוא כבר מכפיל את המשקל שלו לשישה קילו. אחרי שנה הוא כבר משלש את המשקל שלו לעשרה קילו. תחשוב מה זה בשביל מבוגר לשלש את המשקל שלו תוך שנה…

משם הוא צומח וצומח בצורה מטורפת עד שהוא מגיע לגיל ההתבגרות ושם הוא מוציא החוצה את כל סימני המין שלו כך שהוא (או היא) יכולים ליצור עוד צאצאים כפי שהביולוגיה דורשת מאיתנו. מכאן והלאה הוא לא משתנה.

אז אם לסכם, רפואת ילדים מתייחסת לזמן בו הם נמצאים במרוץ מטורף של גדילה.

ש: מה כל זה אומר?

ת: קודם כל, אנחנו צריכים לראות שהם יכולים לגדול ולצמוח כמו שצריך. יש גם את השלב שמסביב ללידה שיש לו את העניינים שלו. לדוגמה, מערכות שלא הבשילו ב-100%. אלו דברים שמחייבים הסתכלות אחרת מאשר אצל מבוגר.

ברפואה הסינית אנחנו מאמינים שהילדים צריכים למצוא את הדרך שלהם, ה"דאו"

ש: מה היית אומר להורים שמכירים את הנוהל הרגיל של להגיע לקופת חולים ולספר לרופא מה יש לילד?

ת: מבחינתי הטיפול בילד והטיפול בהורה הוא אחד. יש משפט ברפואה הסינית שאומר שבשביל לטפל בילד יש לטפל באמא. היו אפילו מקרים שילד והורה הגיעו אלי. אמרתי להורה שהילד קצת עייף, אבל כדאי שנתחיל לטפל בו (בהורה) מכיוון שדרך הטיפול בהורה אנחנו גם מטפלים בילד. הילדים והמבוגרים הם מאוד מחוברים.

כשאנחנו מסתכלים על זה בראייה אנרגטית, בראייה פיזיקלית, להבדיל מראייה כימית או ראייה ביולוגית, אנחנו רואים שהאנרגיה של ההורה והאנרגיה של הילד היא משותפת, לפחות עד שמתחיל תהליך ההיפרדות. ילד נשען בצורה מאוד הדוקה על האנרגיה של ההורה. כשאנחנו מסתכלים על אימא והתינוק, זה ברור לנו היטב כי הוא ממש יונק ממנה.

אבל גם האבא ובכלל כל המערך המשפחתי מאוד קשורים לבריאות של הילד. לכן הרבה פעמים כשרואים שאחד ההורים הוא עייף ולא משרת את המערך המשפחתי בצורה הטובה ביותר, אנחנו צריכים לטפל בהם. כשהורה חולה אנחנו צריכים לתת לו קודם כל את המענה כדי שהוא יוכל לתת את האנרגיה לילד.

ש: אנחנו יודעים שיש מושגים ברפואה הסינית שנקראים שורש וענף, אז למעשה אתה אומר שכאן בכלל האמא יכולה להיות השורש…

ת: נכון מאוד, אבל כמובן שיכול להיות גם מצב שהילד הוא השורש וההורים עייפים. לכן הטיפול בילדים ברפואה הסינית הוא במערך המשפחתי, לפחות בשנים הראשונות. לאחר מכן יש סוג של הפרדה ולאחר מכן מגיעים לגיל ההתבגרות, שם צריך להסתכל על ההפרדה בצורה מסודרת כדי לתת לדברים לצמוח ולגדול כמו שצריך.

ש: מה לגבי התשאול ברפואה הסינית? איך מתשאלים למשל ילד בין שבעה חודשים?!

ת: אני שואל את ההורים, אני מסתכל בילד. אוסף את האינפורמציה דרך מדדים ביולוגים כמו מדד הדופק שאתה ציינת. לדוגמה, צריך שהוא גם יוכל להוציא לשון וגם שיהיה אפשר להפיק ממנה את האבחנה הנכונה. למעשה, אצל ילדים ממש קטנים אפשר לגרום להם להוציא לשון אם קצת מדגדגים להם את הסנטר… לעומת זאת, ילדים בני שנה לפעמים עושים פרצוף ולא מסכימים להוציא אותה.

יש גם מדדים פיזיולוגים כמו למשל מישוש של מערכת הלימפה בצוואר /של הבטן / של הגולגולת שדרכם אפשר להשיג אינפורמציה. בגדול זה נכון שבגיל יותר צעיר קשה יותר לעשות את ההבחנה ולכן לפעמים עושים פשוט אבחנה יותר כללית שהיא יותר פשוטה. כשהילד מפתח אופי ומתחיל לדבר בצורה ברורה, אפשר כבר להתחיל להרחיב את היכולת ואת הקריטריונים של ההבחנה.

בדרך כלל כשהילד ממש קטן אנחנו פשוט מנסים להבין האם הוא "ילד קר" או "ילד חם", האם הוא ילד של "עודף" או "חוסר". האם הוא יין או יאנג. אנחנו מנסים לבדוק איזו מערכת היא המערכת שדורשת את תשומת הלב. המערכות שדורשות למידה ומדידה הן מערכות הנשימה ומערכת העיכול. כל המערכות בגוף עובדות בצורה מושלמת, אבל אחרת: הכבד, הלב, המוח, הידיים הרגליים, הכליות והמעיים.

בלידה המערכות שלא עובדות הן הריאות ומערכת הנשימה ולכן מיד לאחר הלידה אנחנו רוצים לראות שהילד נושם ואוכל במידה. השוני במערכת הנשימה והעיכול (לעומת שאר המערכות) גורם לתופעות כמו גזים ובעיות נשימה בגיל קצת יותר מבוגר.

ש: אוקי, אז הגענו לטיפול… איך אתה בכלל גורם לילדים להתיידד עם הדבר הזה, עם הדיקור?

ת: כמו שאמרתי קודם, זה גם תלוי בהורים. אם הם לא מתרגשים, גם הילד לא יתרגש… זה כמו שמבוגר יראה לילד סכין. אם הוא לא יגיד לו שזה מסוכן, הילד לא יידע שזה מסוכן… אז בעניין של הטיפול, כמובן שלא כדאי להגיד לילד משהו כמו "אל תפחד", כי אז הוא יפחד.

אם ההורה מראה תחושה של מתח, גם הילד יהיה במתח, גם בגלל האנרגיה המשותפת ביניהם. לכן אני תמיד מתחיל טיפול בלהראות למבוגר שהטיפול לא כואב. אז אני שם להורה מחט (לא אוהב לקרוא לזה דיקור), ואם הילד רואה שזה לא כואב וסוג של משחק, הוא יהיה בסדר. אם ההורה מעביר את המתח, גם הילד חווה את המתח.

בגילאים היותר מבוגרים הילדים כבר מבינים את העניין של סכנות, אז שם צריך לראות מה הילד יכול לקבל ומה הוא לא יכול לקבל. יש גם מדבקות מיוחדות או מדבקות עם מחטים שאנחנו יכולים להשתמש בהן. עבודה מנואלית (ידנית)  עם הידיים, טיפול באמצעות צמחי מרפא. כמעט אף פעם לא קרה לי שלא הצלחתי לטפל בילד, גם אם היה בדרך חשש מאוד גדול.

רואים כבר ילדים שעברו 2-3 טיפולים והם מושיטים לי את היד. גם אצל מבוגרים תמיד יהיו כאלו שיכאב להם יותר ויכאב להם פחות. זה תלוי בטכניקה של המטפל וכמובן במטופל.

בגילאים מבוגרים אני גם בונה מערכת אמון עם הילד. יש לי שלושה חוקים:

1.אני אף פעם לא אשקר לך.

2.אני אף פעם לא רוצה להכאיב לך. יכול להיות שתרגיש כאב. יכול להיות שזה יכאב לך, אז תגיד לי ואני אשנה את הטיפול כדי שיהיה לך נעים.

3.כל הטיפול נעשה לטובתך. לא לטובתי ולא לטובת ההורה.

ש: אז מהו בעצם השוני בטכניקת הטיפול?

ת: אני רוצה להתחיל קודם כל בשוני בהסתכלות והבנה שילדים שונים ממבוגרים. הטקסט הראשון ברפואת ילדים נכתב בשנת  652 לספירה על ידי סאן סימיאו (Sun Simiao). זה היה הטקסט הראשון שהפריד לא רק בין ילדים למבוגרים, אלא גם התייחס לנשים בנפרד. הפרקים הראשונים הם על ילדים, לאחר מכן על מבוגרים ורק לאחר מכן הוא מתחיל לדבר על מחלות של מבוגרים.

כלומר, לדעתו בריאות הציבור מתחילה בילדים. סימיאו חי בתקופה שבה סין כבר התחילה לגדול והפכה למדינה שבה היו צריך להיות סדר חברתי מאוד ברור, קונפוציוניזם. מכיוון שהוא היה רופא, הוא קבע שלמען בריאות הציבור יש קודם כל צורך לטפל בנשים בהריון, אחר כך בילדים ורק אחר כך במחלות של מבוגרים. כלומר, מהלידה, דרך הילדות ועד גיל הבגרות.

על פיו הילדים הם הרבה יותר דינאמיים, כלומר יאנגים. הם זזים מהר ומשתנים מהר. טיפוס חם. יש בדיחה ידועה גם בעולם המערבי שצריך לטפל בילדים בתקופה קצרה לפני שהיא נגמרת. כי גם כשילדים חולים זה קורה מהר מאוד. יש ילדים שחולים בעוצה "גבוהה" (High Volume) וילדים שחולים בעוצמה "נמוכה" (Low Volume). אם אני מבין את זה נכון (כשהילד חולה), אני לא יכול לטפל במחלה לאט. אני צריך לפעמים לראות אותם 3,4,5 פעמים בשבוע ולראות איך המחלה מתפתחת ומשתנה.

כמו שאמרתי קודם, מבחינתי מחלה היא איזשהו תהליך בריא וטבעי, מנגנון בריא של הגוף. התפקיד שלי הוא לראות שאצל הילדים התהליך הזה לא משתבש. אם התהליך משתבש. אז הם נהיים כאילו בריאים ואז שוב חולים. אני רוצה לראות שהם "חולים כמו שצריך". אני רוצה לראות את הילד ולטפל בו.

ש: מה זה בדיוק להיות חולה "כמו שצריך". דוגמה למה שבנאדם שלא מכיר את הרפואה הסינית יגיד כשהוא רואה אותך מטפל.

ת: אז קודם כל, המון הורים מבקשים מהרופא תרופה. תרופה צריך כשיש מצב מסכן חיים. הרבה רופאים יודעים שלא צריך תרופה, אבל הם נכנעים ללחץ של ההורים. התפקיד שלי בתור רופא ילדים הוא להסביר שזה בסדר ולא תמיד צריך תרופה.

אם הוא צריך לקחת אנטיביוטיקה זה בסדר. אם הוא צריך לקחת סטרואידים כי הוא לא נושם זה בסדר… אבל אם אני רואה אותו יום יום וזה לא המצב, אני יכול לתת לו לעבור את המחלה בלי תרופות כי אני עושה לו כיוונון עדין (Fine Tuning). אם אני עושה את התהליך הזה על ילדים שחולים הרבה, אז אחרי 2-3 פעמיים הם יודעים להיות חולים "כמו שצריך". אם הוא לא יודעים את זה, הם יהיו חולים הרבה…

הגוף של הילדים האלו יודע מה מציק לו והוא מייצר את המחלה כדי להוציא את זה. אם אנחנו לא נותנים לו לעשות את זה, אז הוא נשאר עם הדבר הזה ונהיה חולה שוב ושוב ושוב.

ש: אז למשל, אני רוצה להבין, אם אתה עושה את כל הבדיקות (גם הקונבנציונליות) ואתה רואה שזה לא מצב מסכן חיים, אלא רק חום, מה אתה עושה?

ת: קודם כל אני צריך לאבחן אותו. להבין האם הוא ילד חם או קר. האם הוא ילד חזק שיש לו יכולת להחלים מן המחלה בצורה בריאה או שהוא ילד שהמערכות שלו עדיין לא התפתחו בצורה מספיק טובה והוא צריך תמיכה כדי לעבור את המחלה. אלו מקרים מאוד שונים. אם הוא צריך תמיכה, אני עוזר למערכות לעבור את המחלה. אם הוא ילד חזק, אני מנסה למנוע מהגוף להפריע לו לעבור את המחלה כמו שצריך.

בין היתר אני עושה את זה באמצעות צמחי מרפא, נקודות דיקור שמחזקות את הריאות או מערכת העיכול כדי שהיא תעכל יותר טוב. או, יש אפשרות אחרת והיא שאני מסיר ממנו את כל הדברים שמפריעים לו לעשות את זה לבד.

ש: אז בעצם אתה נותן לחום לעבור לבד?
ת: כן. גם אצל רופאי הילדים היום יש הנחיה שעד חום של 38.5 אין בעצם צורך להתערב. השאלה היא לא מה גובה החום, אלא איך הילד מגיב לחום. למשל, יכול להיות שגם לחום נמוך הוא מגיב בצורה מאוד לא טובה. לדוגמה, בחום של 37.3 הוא כבר לגמרי "מחוק". לילדים כאלו יהיה כבר יותר קשה ולכן שם אני צריך לעזור ולחזק את המערכות. לפעמיים צריך אפילו לעזור להם להעלות את החום מבחינת הלוגיקה הטיפולית.

לעומת זאת, יש ילדים שגם עם 39 חום הם מלאים באנרגיה. במקרה הזה אני אומר להורים שהילד בסדר, אבל אני אוריד לו קצת את החום כדי שזה לא יסכן אותו. אתה בתור הורה צריך שהוא לא יאכל כך וכך ושלא יעשה דברים שיעייפו אותו. כך ביחד נוכל למנוע מצב שבו נצטרך לתת לו אנטיביוטיקה או טיפול בסטרואידים או כל טיפול (לא אופטימאלי) אחר כדי שהוא יוכל לגמור את המחלה הזו כמו שצריך.

ש: וכשאתה מדבר על הורדת חום, אתה לא מדבר על אקמולים ודברים כאלו?

ת: דווקא אין לי בעיה להשתמש באקמול. לפעמים אני גם אומר להורים שאם צריך לתת אקמול, שיתנו אקמול. אם צריך לתת אנטיביוטיקה, שיתנו אנטיביוטיקה (שידוע שמחלישה את הגוף)… בסך הכול אני חי בעולם של רפואה אינטגרטיבית (משולבת).

הכלים שאני מפעיל הם דיקור, צמחי מרפא ועבודה מנואלית. יש גם טכניקה של דיקור ללא מחטים שנקראת "שוני שין" שבה עובדים עם כל מיני כלים מברזל שעושים מניפולציה על העור. זו שיטה יפנית לא פולשנית. יש גם עבודה עם מדבקות שכוללות מחטים כי ילדים הם יאנגים, חסרי סבלנות. הם לא יחכו עד שאני אסיים את הדיקור. באופן הזה אני יכול פשוט לשלוח אותם לשחק בפינת משחקים, להחזיר אותם אחרי 10 דקות ולבדוק מה קורה.

עוד נושא מאוד חשוב הוא התזונה. אני מאוד מאמין בזה וגם מנחה את ההורים, במיוחד בעולם שלנו שבו התזונה הפכה להיות איזשהו פיצוי וההורות שלנו היא הורות של רגשות אשם מאוד מאוד גדולים. הורים מפצים את הילדים בתזונה לא נכונה שגורמת להם לחלות.

בסך הכול עיקר הטיפול הוא שיחה והכוונה עם ההורים. הטיפול עם הילדים עצמם הוא נורא קצר. אני נפגש עם הורים שהם קצת לחוצים ולא יודעים איך לטפל בילד. הם אוספים כמות אינפורמציה אין סופית באינטרנט. אני מכיר את עולם ההומאופתיה, את עולם הנטורופתיה. אני צריך להיות בקיא בכל העולמות בשביל לתת להורה את הטיפול הנכון ביותר.

ברפואת ילדים יש הכי הרבה שימוש ברשת (של ההורים). יש מחקר שאומר שהורה ממוצע "מבלה" בקריאה של חומר על רפואת ילדים בין חצי שעה לשעה בשבוע. אני יכול להגיד לך שיש גם הורים שמבלים ככה ביום. זה מעבר לקבוצות בפייסבוק והקבוצות בווטסאפ שבהם הורים מתייעצים אחד עם השני.

זה עולם שיש בו המון דברים טובים, אבל גם דברים רעים.

ש: אז יש מקום לא להמליץ על "רפואת רשת"? במיוחד כשהם לא ראו את הילד שמדברים עליו ולא מכירים אותו.

ת: אני ממליץ להשאיר את האבחנות לאנשי מקצוע. ללמוד מהרשת פוטושופ זה דבר מצוין, אבל כשמדובר במקצוע שדורש אומנות, שצריכה להיות לך מיומנות שתרגלת אותן, אתה לא יכול ללמוד את זה מהרשת, בוודאי אם אתה לומד את זה רק על הילד שלך.אפשר לבוא עם מידע למפגש עם הרופא, אבל צריך גם לדעת לקחת אותו בעירבון מוגבל.

ש: מה הן הפתולוגיות הכי שכיחות בקרב ילדים שלרפואה סינית יש אחלה פתרון בשבילן? זאת לעומת רפואה מערבית שצריכה הרבה תרופות או מלווה בסבל.

ת: אני תמיד אומר שרפואה סינית היא רפואה שלמה, לא רפואה רק במשהו אחד. רפואה שקיימת כבר 2,000 שנה ומטפלת בהכול. אני רואה ילדים מכל הסיבות שילדים הולכים לרופא משפחה: מדלקות אוזניים וגרון ודלקות ריאות, בעיות נשימה, קוצר נשימה, בעיות במערכת העיכול, חולשה, בעיות בתיאבון והתפתחות כמובן. גם דברים כמו הפרעות שינה, בעיות תחושתיות, התפתחות מוטורית, השתנת לילה, משהו שיש קושי גדול לתת לו מענה בעולם המערבי. אפשר לטפל בהכול אם יודעים איך לטפל. אם מטפל לא יודע איך לטפל, הוא צריך להפנות הלאה.

יותר חשוב לחלק את המצבים לגילאים שונים: בגילאים צעירים – עד חצי שנה זו התפתחות מערכת העיכול, המערכת הלומדת כמו שאמרנו. גזים, פליטות ורפלוקס אצל תינוקות, עצירות, עודף יציאות.

מגיל חצי שנה ואילך והכניסה לגן ילדים חולים המון (כמו המשפט הידוע "מהרגע שהוא נכנס לגן הוא כל הזמן ככה וככה") מדובר בדרך כלל בבעיות במערכת הנשימה . כשילדים נכנסים לגן יש להם חשיפה גדולה יותר לגורמי מחלה כי הם עזבו את הסביבה הטבעית שלהם. הם רואים יותר ילדים ומערכת החיסון שלהם נחלשת. הם צריכים לפזר את האנרגיה שלהם בצורה אחרת מהצורה שהם היו רגילים לפזר אותה עד כה.

לכן זו נטייה טבעית לחטוף מחלות של מערכת הנשימה כמו למשל מערכת הנשימה התחתונה. ליחה פה, ליחה שם, ברונכיטיס, אסתמה של ילדים, דלקות. גם מערכת הנשימה העליונה: נזלת, אלרגיות, המון בעיות אוזניים, פוליפים אדנואידים וכל התופעות האלו.

אחרי שלוש השנים הראשונות ילדים בדרך כלל בריאים, אלא אם כן יש להם תופעות ייחודיות מכיוון שדברים לא הצליחו להתפתח עד כה. זה נמשך עד גיל ההתבגרות (או אפילו יותר מאוחר). אז מתחילות גם תופעות שאנחנו לא מקשרים אותן ספציפית עם גיל ההתבגרות (התפתחות מינית למשל). לדוגמה, כאבי ראש וכאבי בטן אצל ילדים. הילדים סובלים מאוד מהתופעות האלו ולא תמיד קל להבין למה. בפועל אלו שינויים שנוצרו לאט על ידי הורמונים.

כל זה עד גיל הבגרות שלא תמיד יודעים מתי הוא מגיע.

ש: בוא נדבר על אדמת וחזרת או אפילו ילדים שנולדים עם צהבת (למרות שזו לא בהכרח מחלת ילדים). מה עושים? הרי מחלה כמו חזרת היא מחלה שאנחנו רוצים שהילד יעבור כדי שלא יסבול ממנה כבגיר.

ת: קודם כל ברפואה הסינית אנחנו לא נותנים שמות כאלו למחלות. לא משנה לי איך קוראים לה. אני מטפל בילד לפני הסימפטום. גם רופא ילדים מטפל בסופו של דבר לפי סימפטומים (חום, דלקת) ונותן מה שצריך. ברפואה הסינית אנחנו מטפלים גם על פי סימפטומים וגם על פי האופי של הילד.

לדוגמה, אם הוא מגיע עם מחלה שמוגדרת חזרת. אני דואג שהוא יקבל את הליווי הרפואי מהרופא משפחה שלו ולאחר מכן אני מטפל בילד ולא במחלה שלו. אם הוא קיבל אנטיביוטיקה כי יש לו דלקת אוזניים, זה לא כישלון רפואי או כישלון שלי כמטפל ברפואה סינית.

מבחינתי זה בסדר אם ההורים אומרים לי שהוא קיבל אנטיביוטיקה, אני רק דואג שהילד לא ייחלש מהאנטיביוטיקה ויוכל לצאת מזה כמו שצריך. כלומר, אין מניעה לטפל בילד גם כשהוא חולה וגם כשהוא מקבל טיפול קונבנציונלי.

ש: מה עם מחלה כמו מחלת הנשיקה שבדרך כלל אין מה לעשות איתה? בדרך כלל מחכים שהיא תעבור. יש מקרים שבהם רפואה סינית יכולה להאיץ את הטיפול?

ת: הורים לא אוהבים להיכנס לרופא ולשמוע ש"אין מה לעשות, זה ויראלי". הם נלחצים ולא מבינים מה זה. "למה הילד שלי עדיין חולה?". אצלי הווירוס לא מעניין, אני רוצה לטפל בילד. אם הרופא אומר שזה יעבור תוך שבוע, אני יכול לגרום לה לעבור יותר מהר.

אם אני מלווה את הילד כמו שצריך, אני יכול לוודא שהוא יהיה פחות חולה במחלות הוויראליות. ברוב המחלות הרפואה המערבית יודעת לטפל כמו שצריך. העניין הוא שהטיפול הקונבנציונלי הוא טיפול אגרסיבי מדי כלפי הילד. אבל אני יכול להבין שאם הילד לא נושם, הורה לא יתחיל להתלבט.

לפעמים הורה כן מתקשר אלי ואומר שהרופא של הילד אמר לקחת סטרואידים. אני אומר לא למנוע מהילד לקחת סטרואידים. לפעמים כשעבדתי בבית חולים דווקא אני מהרפואה המשלימה הייתי זה שניגש להורים ומשכנע אותם שלפעמיים אין בררה אלא לבצע דברים כמו C.T..

לדוגמה, אם יש אפנדיציט (דלקת חריפה בתוספתן שדורשת ניתוח), אז לא משנה כמה טיפולים אני אעשה, הטיפול בבית החולים יהיה יותר מהיר ופחות מזיק. צריך לדעת איפה הדינמיקה המתאימה. אז כן, לעולם רפואת החירום יש מענה הרבה יותר מהר משלנו. הבעיה היא שאני מצפה שכמו שאנחנו לא נתנגד לטיפולים כאלו, גם הרופא  הקונבנציונלי לא יתנגד נניח לדיקור במקביל לטיפול הרגיל כמו שאני לא אתנגד לטיפול באנטיביוטיקה.

היום אני רואה יותר רופאים והורים שנותנים לרפואה הזו מקום וכבוד לדברים שאין להם את הכלים הטובים ביותר עבורם.