הריון ולידה – תהליכי חיים טבעיים, שמביאים עימם מורכבות לא מעטה ולעיתים גם סיבוכים ושינויים לא צפויים.

גוף האישה משתנה דרמטית במהלך ההיריון, ולא תמיד מנוהל בצורה מיטיבה ותומכת, וכך האישה עשויה למצוא עצמה תוך כדי ההיריון, טרום לידה ואחריה מתמודדת במקביל לשינויים ההורמונליים והפיזיולוגים, עם כאבים שונים כגון כאבי גב תחתון, כאבי אגן ומפרקי ירך, בעיות הנקה, בעיות הקשורות בתפקוד שרירי רצפת האגן, וכאבים שלאחר לידה וגינאלית או לידה קיסרית .
הטיפול האוסטיאופתי במהותו שואף להומיאוסטזיס (איזון הרמוני או תנאים פנימיים יציבים בין כל מערכות הגוף), ולתנועה איכותית וחופשית במערכת השלד והשרירים ובמערכות הפנימיות, כמו גם להסדרת זרימת נוזלי הגוף המספקים אזורים שונים בחומרים חיוניים ומנקזים חומרי פסולת. האוסטיאופת יגלה היכן נפגע החופש התנועתי ואופן הזרימה במבנים שונים בגוף ויאפשר, על ידי מיומנות תחושתית גבוהה וטכניקות ידניות עדינות, את חזרתם ועידודם של תהליכי החלמה ושיקום לאותם איברים ומבנים שחרגו מתפקודם התקין.

ההריון שאורך כתשעה חודשים, מביא אתו שינויים שונים

כבר בראשית ההריון מופרש לגוף הורמון בשם רלקסין – המופרש מן השחלות – תפקידו הופך קריטי ככל שהאישה מתקרבת ללידה. הורמון זה תורם להרפיית רקמות הגוף ולשחרור השרירים, הרצועות והמפרקים, כך שהמעבר והירידה של התינוק באגן ובתעלת הלידה יתאפשרו בזמן הלידה כשתתרחש. השפעה זו תעודד מעבר קל יותר של התינוק מחד, ומאידך תגרום לכאבים מפושטים בגוף תוך כדי ההיריון, וגם לאחר הלידה. הרצועות והשרירים שנמתחו בלידה, כמו גם המפרקים שהפכו למשוחררים יותר במהלך תשעת החודשים, יתקשו לחזור לאיזונם הקודם, על אחת כמה וכמה כשרמות הרילקסין בדם נותרות באופן יחסי גבוהות מספר שבועות לאחר הלידה.
כשהרחם גדל, אברי הבטן הפנימיים נדחקים לקירות הבטן הפנימיים על מנת לפנות מקום לעובר המתפתח. המעי הדק נדחק לדופן הבטן בצורה אנרכית, ולכן אחרי הלידה חזרתו למקום עשויה להביא להידבקויות פנימיות, שמשפיעות לרעה בטווח הארוך על תפקוד מערכת העיכול, השתן והרבייה. האוסטיאופת יוכל לאתר הידבקויות אלו ולשחררן.
לחצים פיזיולוגיים תקינים מתקיימים בין חלל בית החזה, חלל הבטן וחלל האגן הקטן. ככל שהרחם גדל בזמן ההיריון, יחסים אלו משתנים משמעותית. לאחר הלידה, האיזון בין האזורים השונים, לא תמיד חוזר לקדמותו. טיפול מדויק באזור בית החזה, בסרעפת באברי הבטן וברצפת האגן יעודד את חזרתם של הפרשי הלחצים למצבם הנורמטיבי והתקין.

הלידה עצמה – אישה תוכל להגיע לטיפול כ6 שבועות אחרי הלידה.

התפתחות הצירים, ירידתו של התינוק באגן, מעבר התינוק בתעלה, ויציאתו אל אוויר העולם בהתאם למנח בו הוא שהה ברחם ישפיעו על גוף האישה בהמשך, כמו גם לידה בניתוח קיסרי בה נפגעות רקמות דופן הבטן והרחם באופן מבוקר, אך דורשות התייחסות ספציפית ורגישה. נתוני מהלך הלידה גם להם חשיבות גדולה כמו למשל: האם האישה קיבלה פיטוצין או אפידורל, לידת בזק, או ארוכה במיוחד, ואקום או חירום – אינפורמציה שתשפיע באופן ישיר על אופן הטיפול והגישה אל המטופלת. כל אלו יספקו סיבות משמעותיות לטיפול אוסטיאופתי ולחזרה הדרגתית לאיזון.

צלקות לאחר ניתוחים קיסריים גם הן מקור לבעיות מגוונות.

בניתוח קיסרי מבצעים חתך רוחבי של דופן הבטן מעל קו השיער, (השכבות אותן עובר המנתח על מנת להגיע אל התינוק הן: עור, שומן, רקמת חיבור- פאשיה, לאחר מכן מתבצעת הפרדת שרירים, חיתוך קרום הצפק שעוטף את איברי וקירות הבטן ולבסוף הרחם).
השכבות חלקן יתפרו בחזרה בתום הניתוח וחלקן לא, הצלקת שנראית על פני העור היא למעשה רק קצה הקרחון.
כל רקמה שנתפרת יוצרת צלקת. צלקות מטבען גורמות להידבקויות בינן לבין איברים הסמוכים אליהן, ומכאן הפגיעה התפקודית באיברים שנמצאים בקרבה אנטומית לרחם כמו לדוגמא השופכנים, שלפוחית השתן או המעיים. לפי הגישה האוסטיאופתית, צלקות יוצרות צירי תנועה שאינם פיזיולוגיים וגורמים לליקוי משמעותי באספקת החומרים החיוניים אל האיברים ובניקוזם. תלונות על כאבי גב תחתון ועליון, כאבי אגן מפושטים, תכיפות שתן (מספר רב של פעמים במהלך היום), דחיפות במתן שתן (קושי להתאפק) ועצירויות יהיו לעיתים חלק מהתמונה.
האוסטיאופת יטפל ברקמה הצלקתית, כמו גם יטפל באזורים פריפריים יותר שלקו תנועתית ותפקודית כפיצוי על הליקוי המרכזי.

לסיכום:

ניהול וליווי אוסטיאופתי קשוב ומדויק של הריון, ופוסט לידה יכולים להיטיב עם בריאות האישה ולתמוך בה לאורך תקופה דינמית ומלאת התמודדויות.